ישראל נגד משלוחים חיים
Israel Against Live Shipments
Israel Animal Save
לדחות את הדחויים
איך יתכן שכ"כ הרבה בעלי חיים שבבירור לא עומדים בתקנות עדיין מועמסים על האוניות ונשלחים במשלוחים החיים?- ד"ר לין סימפסון חוקרת.
למה יש מקרי מוות של חיות בזמן העברה ימית? חלקם הם תוצאה של סיכוני תובלה ימית שקשורים בתובלה עצמה כמו אש, כשל מכני, כשלים בתכנון ולרוע המזל לעתים גם התהפכות. חלקם נובעים מגורמים סביבתיים כמו ים סוער ומאורעות שגורמים ללחץ. את רבים מהגורמים האלו לא ניתן לחזות או להימנע מהם.
אבל ממה שניתן להימנע, ולחלוטין לא מקובל זה לאפשר לבעלי חיים שלא עומדים בסטנדרטים האוסטרלים לעלות על אוניית משלוחי יצוא. אלו הם כללי פסילה ברורים מאוד. ולעתים תכופות מתעלמים מהם.
את רבים ממקרי המוות שנאלצתי להתמודד איתם באוניות בים ניתן לייחס ישירות לכשל וטרינרי של בדיקה טרם העמסה. הדבר מרתיח אותי.
בדיקת מספר רב של בעלי חיים במסגרת זמן קצרה בעודם עולים על הרמפה של האוניה אינה מלאכה קלה,עשיתי את זה בעצמי. לעתים חשוך כבר, לעתים יורד גשם זלעפות. רוב הבדיקות מבוססות על זיהוי מחלות ורווחה. לכן, וטרינרים מנוסים עושים אותן בדר"כ. אבל זה לא תמיד המקרה, גם אנשים שאינם וטרינרים יכולים להיות מפקחים.
האם זו בעיה? האם לאנשים שאינם וטרינרים יש מיומנות להיות אפקטיביים? חלקם מאוד טובים, אבל, לדעתי זה לא המצב האידיאלי. לטעמי העובדה היותר בעייתית היא שתכופות קיימים ניגודי אינטרסים עם המפקחים הוטרינרים. וטרינרים אלו אחראים על הבדיקה הסופית של בריאות החיה, ותכופות כשהחיה עומדת לעלות על רמפת האוניה ולהיכנס לבטן האוניה. ברגע שהן מועמסות אי אפשר לפרוק אותן שוב בגלל תקנות ההסגר.ברגע שעלו על האוניה, הן נשארות עליה, עד שהן נפרקות בחול או מושלכות לים.
וטרינרים אלו אינם אלו שמפליגים באוניות, בדר"כ בסיסם הוא ביבשה. הם לא נאלצים להתמודד עם החיות החולות או הפצועות שאת עלייתם לאוניה הם מתירים, הם הולכים הביתה בתום ההעמסה, ווטרינר האוניה האומלל הוא שצריך להתמודד עם זה. במקרים רבים רבתי אחד על אחד עם הוטרינרים היבשתיים ועם מפקחים שאפשרו לחיות שנפסלו לעלות לאוניה. בויכוחים שהתלהטו הוחלפו יריקות בפרצוף.
אולם תכופות אלו אותם וטרינרים שמועסקים ע"י היצואנים להכין את החיות לייצוא לפני הבדיקה הסופית.לכן לוטרינרים אלו הייתה לעתים קרובות גישה רבה לחיות האלו, וסביבת לחץ נמוכה בהרבה כדי לבחון ביתר יסודיות ולפסול את החיות שנחשדות כחולות או פצועות.
בהפלגה אחת הסרתי משור עין שנפגעה בצורה מוזרה, הוא לא יכול היה לסגור את העין, היא התייבשה לחלוטין. ברגע שטשטשתי אותו כדי לבודקו מקרוב, היה נראה שצד אחד שלם מגופו נחשף לחום צורב והוא סבל מכוויות, כנראה בשרפת יער שסבלנו ממנה כמה חודשים קודם לכן. הוא הועמס על משאית ואז לאוניה.היה צריך לגאול אותו מייסוריו, העין שלו הייתה שרופה לרווחה!
הקריטריונים לפסילה כוללים מחלות מדבקות ולא מדבקות.
מחלות לא מדבקות כוללות אבל לא מוגבלות רק ל: "ביישני אכילה" אלו שתמיד אחרונים להידחף לאוכל,גידים מכווצים, צליעות, רגלים שבורות, גידולים, אבצסים והרניה.
מחלות מדבקות כוללות אך לא מוגבלות רק ל:
סלמונלה– מחלה מדבקת מאוד שבה בעלי החיים מתייבשים למוות באיטיות כתוצאה מאיבוד נוזלים משלשול.
דלקת ראות, שבה ריאותיהם נהיות חולות ולא פועלות כתקנן והחמצן לא מגיע לגוף ללא קשר לעד כמה טובה מערכת רמת האוורור, והן מתות באיטיות כתוצאה מחוסר חמצן במערכת הדם שלהן.
"עין ורודה" שיכולה לגרום לכאב ועיוורון ומתפשטת היטב בסביבה עמוסה לעייפה כאוניה.
גזזת שמידבקת גם לבני אדם, מגרדת מאוד ומאוד קלה להעברה.
פה מלא גלדים. בואו לא נשכח את הפה המגולד המוכר, למרות שזו אינה מחלה פטאלית, היו משלוחים רבים של בעלי חיים אוסטרלים שנדחו בנמלי חו"ל וכול בעלי החיים על האוניה סבלו מאוד ממסעות שהתארכו הרבה מאוד זמן.
או במקרה הגרוע ביותר כשהם היו על האוניה הם יוצאו לפקיסטן ושם נטבחו באכזריות עקב המחלוקת סביב סטטוס המחלה שלהם.
פה מגולד לא הורג כבשים בצורה ישירה, אבל זו מחלה שעוקבים אחריה בזהירות על האוניה. כול חיה שניתן לראות בקלות את הפה המגולד שלה נרצחת בדר"כ בידי הווטרינר שעל האוניה או סוחר בעלי החיים כדי להגן על המשלוח מדחייה אפשרית.
תבינו, האוניות יכולות לגרום למחלות לא מידבקות דרך פציעות, אבל לאף אוניה אין הפוטנציאל להעביר מחלה מידבקת אלא אם המחלה מגיעה לאוניה מחיה נגועה או אם ניקיון האוניה לא עומד בסטנדרטים של ביוסקיוריטי [אבטחה ביולוגית] בהפלגה חזרה כשהאוניה ריקה מבעלי חיים. שני התרחישים האלו מהווים מקור לדאגה ומצביעים על כישלון בתהליך.
המחלה עולה באיזושהי דרך על האוניה, או שאינה מוסרת בתהליך הניקוי. זה מדאיג במיוחד אם האוניה חוזרת ממדינה שיש בה מחלות כמו מחלת הפה והטלפיים שאין באוסטרליה, והדבר ישים ללעג את כול החקלאות באוסטרליה אם היא תתגלה אצלנו.
זו אחת מהסיבות שיש לי כאלו דרישות הסגר נוקשות.
אחד מקריטריוני הדחייה הפשוטים ביותר הוא אורך הצמר. מקסימום 2.5 ס"מ של צמר או לא להפליג. הייתי רוצה שמישהו יסביר איך החיה הזו בתמונה למטה כמו רבות כמוה עלתה על האוניה.
חיות עם חבורות נראות לעין כמו "ראש קוקוס" בראש המאמר, או חיה עם אבצס כסל מסיבי, גם הן לא נידחו בביקורת האחרונה.
החקיקה האוסטרלית אומרת שאסור לנו לשאת בעלי חיים עם תחלואים כאלו. לכן במשך ההפלגה וטרינר האוניה צריך או להסתיר את החיה בעת הבדיקה בנמל הפריקה אם זו אינה פגיעה מידבקת, או לעשות ניתוח בים לתקן את הבעיה הנראית לעין בסביבה לא אידיאלית לניתוחים.
או להרוג את החיה ולהשליכה הימה כך שנוכחותה וכשלון הבדיקה האוסטרלית לא יהיה נראה לעין. הדבר נעשה כדי להבטיח את מהימנותה של אוסטרליה והאמינות לא מוטלת בספק על ידי הרשויות המייבאות.
זה מגוחך שצריך לירות בחיה בריאה לחלוטין רק בגלל שיש לה פטרת מידבקת כגזזת, אבל נאלצתי לעשות את זה. אפילו לאחר שהסברתי לרשויות עד כמה זה לא מצב מזיק. למרות שביודעי את מה שאני יודעת עכשיו על הסטנדרטים של כמה בתי מטבחיים בחול, כנראה שלחיות היה מזל שטיעוני נפלו על אוזניים ערלות.
פסילה אחת שעדיין מכעיסה אותי הייתה של שור קטן מסכן שגילינו לאחר הרחצה הראשונה ש"תיל" חציר היה כרוך סביב רגלו. קרוב לודאי שזה היה שם עוד מימיו כתינוק מאחר שהעור והבשר התחילו לגדול סביבו,כמו שרואים איך חוט תיל או משהו כזה כרוך סביב גזע עץ וסביבו גדל ענף צעיר. השור סבל כאבי תופת בכול פעם שהוא הוריד את רגלו. טשטשנו אותו, ניקינו את רגלו, סילקנו את "תיל החציר" שגדל שם ומאותו רגע הוא הפך להיות חיה שונה לגמרי. וזה קרה באמצע האוקיינוס ההודי.
האיכר שגידל אותו לא הבחין במצבו בקשה, וגם לפחות 2 נהגי משאיות, צוות ההאבסה, הוטרינרים של ההכנות למשלוח לפי הפרוטוקול של הבדיקה האחרונה– כולם החמיצו את זה. שיטות הבדיקה שלנו אינן מספקות ויש בהן פגמים מובנים.
הסבל שלו התגלה וטופל באמצע האוקיינוס
איזו בושה. אנשי הצוות היו היחידים שלא אכזבו אותו.
אם איננו יכולים לעמוד בחוקים, אסור לנו לשחק