האם משלוחים חיים תורמים להתפתחות חיידקי-על?
האמצעים האנטיביוטיים היעילים כנגד חיידקי-על, אוזלים. חיידקי-על הם מיקרובים כגון בקטריות, למעשה 'חיידקים' עמידים לתרופות המקובלות. עובדה המחייבת את מודעותנו.
הלחצים האבולוציוניים אשר תורמים להתפתחותם נעשים שכיחים יותר. רופאים בעולם כולו תוהים כמה זמן יעבור עד אשר יעמדו בפני מספרים מוחצים של חולים לא מגיבים לתרופות המקובלות, בעוד אין בידיהם תרופות המאפשרות מלחמה יעילה ב'חיידקים' העמידים, ומספר אלה עולים בהתמדה והם הורגים חפים מפשע. תופעה זו קרויה עמידות אנטי-מיקרוביאלית (antimicrobial resistance = AMR). לא בני האדם הם המפתחים עמידות לתרופות, אלה החיידקים. הם מסתגלים לאמצעים הקיימים ועל כן קשים יותר להשמדה.
מה ההקשר למשלוחים חיים? שאלה טובה
בפשטות, כל מוצר מן החי, כולל אלה שמקורם במשלוחים חיים עשויים לתרום להתפתחות AMR. פרסומים רשמיים הנוגעים לסיכונים הקיימים במדינות המייצאות אל המדינות המייבאות עשויים לתרום לצמצום אירועי AMR.
כל הספינות המובילות בעלי חיים נושאות על סיפונן גם תרופות והוראות שימוש לשעת הצורך. מרבית המסעות מאוסטרליה ומדינות אחרות אינם כוללים רופאים וטרינרים, ואף לא ציוד מעבדה לאבחון מחלות שהתגלו. רק ניחושים הם הבסיס למרבית הטיפולים בחיידקים. אבל מה קורה אם מי שנותן לבעל החיים את התרופה, הוא המטפל, או חבר צוות? אין די בכוונות טובות ללא הכשרה מתאימה להבנה ברוקחות, פתולוגיה ותוצאות סיכונים שמייצרים ניחושים לא מלומדים.
הפרה המופיעה בתמונת כותרת המאמר נולדה אלפי מייל מן המקום שבו מתה. צפיתי בתדהמה כאשר הובאה לבית המטבחיים הזה בכווית – פרה יחידה, במשאית קטנה. הייתה כל כך חולה שבקושי יכלה ללכת אל בית המטבחיים. באוסטרליה היו ממיתים אותה בהמתת חסד במקום שבו נמצאה, קוברים או שורפים את גופתה למנוע התפשטות מחלות. העברתה הייתה נחשבת בלתי חוקית, ולבטח לא הייתה מסיימת את חייה בשרשרת המזון של בני האדם.
צפיה במחזה הזכירה לי למה אני, באופן אישי, אינני אוכלת מוצרים מן החי במדינות המייבאות משלוחים חיים או שהשחיטה בהן מפוקפקת. לא הייתה בידי ההיסטוריה המיידית שלה, אבל האם הייתה אחת שהבאתי באחד המשלוחים הקודמים? אולי.
האם טופלה בתרופות במתקן בו הוחזקה לאחרונה. סביר.
אם כן, האם משמשים שריריה עכשיו כנשאים שאריות תרופה? הסיכון הכרוך בכך כפול. סיכון נמוך שהסועד יחלה מן התרופות, סביר יותר שיחלו מן הגורם למחלתה, יהיה ה'חיידק' אשר יהיה, זה אשר הביאה למצב גסיסה, המצב בו הייתה כאשר ראיתיה לראשונה.
שחיטתה הייתה מהירה. היא הייתה חלשה, והתנגדותה רפה ביותר. וזאת יש לדעת שהשוחט "השיג" את ה'חיידקים' בשעות אחדות בלבד. מחלתה הייתה מכריעה אותה.
שוחט: 1; חיידקים 0… ואולי לא?
מי יודע לאן פנו ה'חיידקים' מכאן? חלקי עטיניה הגלויים, החולים, הוסרו והושלכו, אבל ה'חיידקים' לא היו מבודדים בעטינים, ייתכן מאוד ששוטטו עם זרם הדם והגיעו לכל חלק וחלק בגופה, החלקים שהגיעו למקרר האיטליז, או לצלחת.
מסיבות אלה לא הרשיתי לחברי צוות האניות בהן הפלגתי, לאכול כל בשר.
ארגון הבריאות העולמי (WHO) מתמיד, מזה עשורים רבים, למצוא פתרונות לבעיות אלה. רופאים ו-וטרינרים מודרכים לא לטפל בחולים באנטיביוטיקה אלא אם כן הם בטוחים לחלוטין בנחיצותה, ובכך מצמצמים את התפתחות ה-AMR. אם כך, מדוע אין יצואני המשלוחים החיים מזהירים את היבואנים, מעשה שגרה, מפני שאריות אפשריות של סיכונים? או, נוקטים באמצעים להגביר את בריאות הציבור ובעלי החיים.
לא מכבר הועלו בפני משרד החקלאות ומשאבי המים באוסטרליה שאילתות הנוגעות לנושא, והתשובות הושבו למפלגה אשר העלתה אותן, והותיר אותי ואני מניחה שכל מדינה יבואנית, עם הערכה פחותה להתחייבות הממשלה האוסטרלית לבריאות הציבור ובעלי החיים, בעולם.
אל תקבלו את דבריי כאורים ותומים, באפשרותכם לקרוא כאן, ולהחליט בעצמכם. האם זה הולם לסחר ובריאות בינלאומיים?
זה חומר חשוב. מבטיחה לכם שתאמינו לדבריי אם תזדמנו לבית חולים והתרופות לא יפעלו כמצופה. בשנת 2016 הציע ממשל אובמה להכפיל את התקציב שנועד להילחם ולמנוע AMR, לסכום העולה על 1.2 מיליארד דולר. כנראה שהאסטרטגיה האוסטרלית היא אסטרטגיית אל תשאלו, לא נספר.
בדרך כלל ניתן לעקוב אחרי המשלוחים החיים, מכאן שניתן לפתח מסגרת חוקית אשר תסייע במניעה ותפקח על AMR. מכל מקום, כפי שנאמר לעיל, תגי האוזן אינם ניתנים תמיד לקריאה וכן קשה לתעד בעלי חיים בודדים אשר טופלו בתרופות. כל בעלי החיים צורכים שפכים במהלך הפלגה, וזאת בגלל הגיינה לקויה. מפגע זה הופך כל בעל חיים על סיפון האניה לסיכון אשר יוכל לתרום להתפתחות חיידקי-על. אל תכעסו על בעלי החיים, לא הם הרשעים בסיפור הזה, הם רק אינקובטורים פוטנציאלים בסביבה עתירת מיקרובים.
מה שחשוב הוא, שהצרכנים יידעו מהם הסיכונים שהם לוקחים על עצמם בשעת אכילת מוצרים שמקורם בבעלי חיים שההיסטוריה הטיפולית שלהם עלולה לסכן אותם במחלות שמקורן בתרופות מוצדקות או לא.
הצעד הראשון בצמצום הסיכון במשלוחים חיים הוא אבטחה כלל עולמית שבכל ההפלגות ישתתפו וטרינרים מוכשרים.
שנית,לחייב את הממשלות,, יצואניות ויבואניות, וכן את חברות הספנות, לקיים תקשורת שקופה ולשתף את כל העובדות והאמצעים שננקטו אשר קשורים לצמצום AMR במקום, לפני הפלגתה של אוניה אחת.
חשיבה בינלאומית הינה אבן הפינה לספנות ולבריאות הציבור.