ד"ר לין סימפסון על טיפול בבעלי חיים עם בעיות עיניים בזמן משלוח

לאחרונה הייתי בנשף צדקה של יוצאי צבא. לבשתי את השמלה הארוכה הנדרשת, נעלי עקב גבוהות והתאפרתי. אני גבוהה ורזונת, עם שיער ערמוני ועיניים ירוקות. אף לא אחד מהאנשים שהיו איתי בנשף לא היה מצביע עלי כאדם שיכול היה ואכן רצח הלכה למעשה, בני בקר וכבשים בוגרים רבים עם קורנסים, אולרים ומפצי מכבי-אש… והכול במסגרת תפקידי כוטרינרית יורדת-ים בשירות הממשלה האוסטרלית.

לא ידעתי באיזה מזלג להשתמש מסכו"ם הכסף היפה שהיה על השולחן, אבל אני יודעת באיזה עורק לפגוע כדי לגרם למוות מהיר.

למה אני מספרת לכם את זה? משתי סיבות

א. עברתי ארבע תקיפות אונס. שתיים בים ושתיים על היבשה- אף לא אחת מהן הצליחה. כנשים רבות לא דיווחתי עליהן. לא בגלל שהתביישתי כקורבן, זו לא הייתה אשמתי, אלא בגלל שקרוב לוודאי שהיו מאשימים אותי בתקיפה והייתי מאבדת את עבודתי. התנהגות התוקפים הייתה מוטעית ולא חוקית. אני בגאווה ובאופן פיזי פגעתי בכול הארבעה. חיות טרף צריכות לחשוב פעמיים לפני שהן חוצות את הגבול.

הלקחים נלמדו

ב. אני הרגתי בקורנסים, גרזן מכבי-אש ואולרים.

על האוניה יש לי עבודה חשובה לעשות, התמרמרות אינה אופציה.

וטרינרים של משלוחים חיים שבסיסם ביבשה עדיין צריכים כנראה ללמוד כמה שיעורים. במיוחד שיש להשאיר את החיות שנדחו בשל דלקת הלחמית [עין ורודה] על היבשה ולטפל בהם בהתאם כמתחייב מהתקנות, ולא להתעלם מהם בבדיקה אחרונה ולהעלותם על האוניה. הבדיקה הסופית מגבילה בדר"כ את הבודק לעמידה בצד אחד, ולכן ניתן לראות רק כ 50% מבעלי החיים. הבדיקה פגומה.

יש מקרים שקשה לגלות, חלקים פשוטים יותר וחלק חמורים. כולם כואבים. ויותר אם העין צנחה ובעצם נותרת פעורה לרווחה. דבר שנראה תכופות באוניות.

בעלי החיים האלו מטופלים על האוניה במגוון תרופות: משחות עיניים, זריקות אנטיביוטיקה שמוזרקות לשריר ותרופות אנטי דלקתיות.

במקרים הגרועים ביותר הייתי עוקרת את העין בניתוח.

את הכבשים אני בדר"כ ממיתה. כול כבש הסובל מעין-ורודה חמורה או צניחות עין שקשורות לתופעה לא קיבל את אותו זמן וטיפול שהעגלים קיבלו. לזמן יש חשיבות גדולה ולא היה לי זמן לבצע ניתוחים כשאונית המסע הובילה מספר רב מאוד של כבשים, דבר שקורה בדר"כ, ולשמור על רמת טיפול סבירה לשאר בעלי החיים.

עיניים שמוטות כואבות מאוד, הן אינן נרפאות היטב ובסביבת ספינה עמוסה לעייפה הם נחבטים ונחבלים אף יותר במכלאות.

לרוב זבובים נושאים את הבקטריה מבעל חיים אחד לאחר וכך היא מתפשטת. באוניה כמעט ואין זבובים, לכן אני מאמינה, שהאוורור המכני עוזר להעביר את המחלה דרך משבי האוויר המאולצים בכל הסיפונים. האוויר נזקק כדי לספק חמצן שבלעדיו אין חיים ולהיפטר מהגזים הרעילים שמצטברים בסיפונים.

ברגע שעוקרים את העין רוב בעלי החיים מחלימים בעזרת תרופות תוך מספר שבועות ואפשר להוריד את החבישות. בגלל שבים החרא מכסה הכול ולא ניתן להימנע מזה, האזור המנותח צריך להיות חבוש ולהישאר נקי כדי לעודד את ההחלמה. ביבשה לעתים נדירות בלבד אנו שמים חבישה על המקום. אבל את החצרות מנקים בדר"כ ללא צינורות לחץ גבוה שמשפריצות את החרא לכול עבר.