המלטויות במשלוחים החיים אינן נדירות. האם אפשר להאשים אותם? אני עצמי בדרך כלל די להוטה כדי לקבל קצת זמן הרחק מהספינה בסוף מסע; ולי היו תנאי אירוח טובים יותר.

במהלך הטעינה באוסטרליה היו לעתים קרובות המלטויות על הרציף, אך הן נתקלו ברציף מגודר היטב ועובדים המדברים אותה השפה כךשהם נתפסים בדרך כלל עם רעש מינימאלי ומוחזרים לרמפה לטעינה. ידענו באוסטרליה לתת זמן לחיה/חיות להתמקם ובדרך כלל לתפסן מחדש היה קל יחסית. קשיים התעוררו כאשר החיה/חיות, במיוחד בני–הבקר מצאו את הדרך לתוך שטח בנמל מלא מכוניות חדשות חונות בצפיפות, אשר נמסרו זה עתה על ידי ספק מכוניות. "הוא נמצא באזור היונדאי" היה אחת ההערות הכי מצחיקות אשר קיבלתי הרחק בימיהסוורות שלי. נסיון לתפוס שור ברהמן בעדינות מתוך מאות מכוניות עם נזק מינימלי לשני הצדדים היה ריקוד עדין. זה לא תמיד הושג בהצלחה,והשאיר את המראה הצדדית המוזרה תלויה בזווית חדה.

רוב ההמלטויות שהתעסקתי איתן קרו במהלך פריקות בחו"ל. זה היה בדרך כלל בשל איכות או ניהול ירודים של המשאיות. פחות תשישות וניהולהעמסת משאיות טוב יותר יכולים היו למנוע הרבה מתרחישים אלה. החיות היו מגיעות לסופה של רמפת הספינות ואיזה מטומטם היה שוכח לסגור שער, או שנתנו למשאית להתרחק מבלי לסגור את הדלת או לנסות לשים יותר מדי בקר לתוך כל משאית. הבקר היה רואה רווח ופשוט"הולך על זה”. לאחר זינוק מהמשאית או מהפלטפורמה; בדרך כלל נעמדו בהלם אל מול המרחב שמצאו סביבם ומיד לאחר מכן "המריאו"במהירות.

עדות חריגה אחת; עבדתי על הרציף ושמעתי צעקה רצינית מהספינה. הסתכלתי למעלה כדי לראות שני אנשי צוות נסים על חייהם לאורך שביל חיצוני של הספינה הסגורה שלנו, ואת השור רודף אחריהם כמעט משיג אותם, הם הגיעו אל הכניסה לחדר מכונות, ופנו ונכנסו. השור לא יכול היה לעצור בזמן ולפנות אחריהם והגברים סגרו את הדלת מאחוריהם. זה היה יכול להיגמר רע מאוד. זה היה כמו לצפות בגרסת מיני של"מירוץ השוורים' בפמפלונה, אטרקציה תיירותית עבור אידיוטים שלעולם לא אבין.

זה דורש תחבולה לתפוס מחדש בבטחה בקר וכבשים בורחים. משהו שצוות החוף בדרך כלל לא ידע. אנשי הבקר מהספינות ואנוכי בדרך כללנקראנו אל המזח כדי לעשות את העבודה. אם הכל הלך טוב, התגנבנו מאחורי החיה, הרדמנו אותו אם זה שור, ותפסנו אותה אם זו היתה כבשה.

סיממנו את הבקר עם ווסטרגאן, שזה בעצם מזרק קפיץ על מוט. החיה היתה או בורחת ואם נותרה לבדה כדי להירגע, היתה נרדמת בתוך כחצי שעה, או עוברת להתקפה, מסתובבת ומנסה לתקוף אותך.

מרגע שנרדמה בדרך כלל אתה יכול להתגנב אל החיה, לשתק אותה עוד יותר על ידי החזקת ראשה למטה בעת שחברך לצוות היה קושר את הרגליים שלה במהירות למעלה. תרופות ההרגעה לעיתים רחוקות היו משתקות חיה לחלוטין. החיה בתמונה מתחת הייתה תרחיש כזה. היינו צריכים להעביר אותה בחזרה למשאית להתאוששות והובלה אל האבוס. הוא היה חי וחצי בהכרה, אך נסחב בשלשלאות כשהוא תלוי על מלגזה. לא קונבנציונאלי, לא מגניב, לא מוזכר בשום מדריך וטרינרי– אך עדיין מעשי.