ישראל נגד משלוחים חיים
Israel Against Live Shipments
Israel Animal Save
קדחת המשלוחים
"קדחת המשלוחים" זהו שם כולל לזיהומים ודלקות שמתפתחים בריאות אצל בני הבקר שניתן ע"י בתי הספר לווטרינריה.
בהתחלה, כינו את זה כמחלת נשימה שבקר מפתח כתוצאה מהמיקס המלחיץ של שינוע במשאית, ערבוב זנים שונים של בקר במכלאה אחת ובנוסף לזה הפרוצדורות של קיצוץ הקרניים, גמילה מחלב, שינויים בתזונה,צפיפות, סימון האוזן בתג, אוכל בהקצבה, שינויי במזג האוויר ולעיתים סירוס.
התנאים האלה, הם התנאים האידיאליים לפתח את קדחת המשלוחים וכמובן, להדביק אחד את השני.
המשלוחים החיים דרך הים, טבעו את המושג "קדחת המשלוחים" בהתייחסות לאותה מחלת נשימה וכעת זהו שמה הרשמי.
קדחת המשלוחים היא המחלה הנפוצה ביותר שנתקלים בה בקרב המשלוחים החיים של בקר באוניות וכווטרינרית, אני לא יכולה למנות את כל אותם אלפי בני בקר שאבחנתי כחולים תוך כדי המסע בלב הים ולצערי,לפעמים גם בעת העמסת הספינה בנמל, כשההשגחה היא הרבה מתחת לסטנדרט הנדרש.
עשרות אם לא מאות אלפי בני בקר טופלו באנטיביוטיקה ותרופות אנטי–דלקתיות כחלק משגרת הטיפול התרופתי באוניה כדי להקל על הזיהומים.
המחלה הזאת, על כל הווריאציות השונות שלה שמה את הצוות בכוננות גבוהה, כשמרבית העיסוק הוא לאבחן ולטפל.
עוד סכנה חמורה לבריאות הציבור שצורך בשר שהגיע במשלוחים החיים.
אני לא הייתי נותנת לזה להתקרב לצלחת שלי, הייתי מעדיפה להישאר רעבה.
לצערי, הצוות ואני נאלצנו לעשות הרבה ניתוחים שלאחר המוות ולבתר את המתים לחתיכות קלות מספיק כדי שיהיה אפשרי לשאת אותן לסיפון הראשי ולזרוק אותן לים.
את רוב בני הבקר ביתרנו ל-9 חתיכות, זה חתיכת בלאגן מלכלך . זה מדכא ומוריד את המוטיבציה לכל חברי הצוות.
זיהום בדרכי הנשימה, דלקת בריאות, תלוי איפה אתה קורא,זה הגורם מספר אחת למוות בין בני הבקר במהלך המסע בבטן האוניה במשלוחים חיים.
מספרם של בני הבקר שחולים בדלקת בריאות אך לא מתים כתוצאה מכך גבוה יותר ממספרם של המתים.
מספרם של החולים– שורדים לא נרשם ולא מתועד, גם לא של אלה שמתים מיד אחרי פריקת האוניות בנמלים ולכן, אין אנו יודעים את שיעור המתים המדוייק של המשלוחים החיים, רק של אלו שמתו במהלך המסע.
הספינה עצמה היא לא הגורם להתפרצות של דלקת בריאות אך היא בהחלט מספקת את התנאים האידיאליים להתפשטות המחלה.
סביבה רועשת, צפופה, מלחיצה ולא טבעית עבור בני הבקר בשילוב עם מערכת האוורור עוזרים למחלה להתפשט בין כל הסיפונים.
התנאים גורמים לבני הבקר לסטרס קשה והם לאט לאט נכנעים לזיהום.
הסימן הראשון להתדרדרות זאת הנשימה, קצב הנשימה עולה, הם משתעלים ונזלת נוטפת להם מהאף.
בעלי החיים האלה הם פשוט אומללים, ללא ספק הם מרגישים חרא!
התמונה מטה, תמונה מחרידה שבה ניתן לראות מקרה קשה של זיהום בדרכי הנשימה שהתפתחה והחמירה במהירות.
אך אל תתנו לתמונה לבלבל אתכם, זהו שור קטן, מזן שרולה (charolais) , הוא אמנם נראה מאוד חולה ומכוסה בצואה יבשה מהמסע אבל הוא שרד וכנראה נאכל איפשהו.
החיות בנויות לאכילה ישירות מהקרקע.
במידה והם נדבקים בזיהום כוח הכבידה ופיזיקה פשוטה מסייעים לגוף להיפטר מהמזהם והמוגלה.
אכילה משוקת מוגבהת משבשת את חוקי הכבידה והפיזיקה והחיידק מועבר בשיעול והזלת ריר כמובן שאותה שוקת מזדהמת והחיידק יעבור לחיה הבאה שבתמימותה תאכל ותשתה מאותה שוקת.
אני לא אראה לכם יותר מדיי תמונות מהניתוחים שלאחר המוות, חלקכם אולי אוכלים והן בד"כ מגעילות.
ה"ג'לי הצהוב" שרואים בתמונה זאת ריאה של שור מת.
ריאה בריאה אמורה להיות בצבע ורוד – "שערות סבתא", פרוותית, מלאה באוויר, רכה וספוגית ללא דם קרוש וטמפרטורת הגוף אמורה להיות סביב ה– 38 מעלות צלזיוס.
ניתן לראות בבירור שזה לא המקרה, זהו מקרה של קדחת המשלוח.
זיהום של דרכי הנשימה, דלקת בריאות או איך שלא תקראו לזה – מבפנים.
כווטרינרית של ספינות, אני מחכה הרבה זמן בשדות תעופה מסביב לכל העולם, בד"כ מותשת אחרי מסע ומשתעממת מאוד.
תמיד יהיה איזה בחור הזוי, לא משנה איפה אני, שמנסה להידבק אליי אז בכל פעם שאני רואה אחד כזה מתקרב אני פותחת את הלפטופ ומעמידה פנים שאני לומדת מתמונות כאלה.
אף פעם לא הפריע לי לשבת ולסקר מתוך כל אותן תמונות דוחות אחרי שאכלתי אז אני מניחה שהן הועילו לי ב– 2 מקרים.
1. יש מגוון רחב של כלי נשק בעולם להגנה עצמית – רובים, סכינים, קרב מגע, מוח שנון ותצלומי תקריב של איברים חתוכים, מכוסים במוגלה דם ונוזלי ריקבון מניתוח שלאחר המוות, מי היה מאמין?!
2. התמונות האלו הן ראיות ומחזקות את הטענה שבמכלאות ובספינות חייבות להיות תרופות זמינות לשימוש ולמה הקפדה על נוהל מסודר של חיסונים חשובה כל כך לפני היציאה למסע.
אני מדגישה את המילה הקפדה על נוהל חיסונים כי חוויתי מסע נוראי, עם אחוזי תמותה גבוהים מאוד כתוצאה מהקדחת. תוך כדי המסע, גיליתי לדאבוני הרב שווטרינרי היבשה שרק מפקחים על הטעינה ומעולם לא נאלצו גם להפליג נתנו רק רבע מכמות החיסון נגד זיהומים בדרכי הנשימה לכל בני הבקר המומלצת ע"י היצרן.
אחד מחברי הצוות שלי אמר לי את זה במהלך מסע באוקיינוס ההודי וזה גרם לי לזעם נוראי.
נסערתי מאוד ושלחתי מיד מייל ליצואן, שקישר ביני לבין הווטרינר האחראי שלנוכח חוסר שביעות הרצון שלי הוא הודה שאכן נתנו רק רבע מנה לחיסון.
לטענתו, בני הבקר היו חולים מידי מכדיי להתמודד עם חיסון במכלאות שלפני ההפלגה!
תגובתי הייתה: "אם הם היו חולים מידיי מכדי להתמודד עם חיסון, מה לעזאזל גרם לך לחשוב שהם יוכלו להתמודד עם מסע כל כך ארוך בבטן האונייה לצד השני של העולם?!"
השיחה נגמרה מהר, היו לי בני בקר חולים, גוססים ומתים לטפל בהם, בו אני אטפל אח"כ.
בעת ההגעה לאוסטרליה, הגשתי מיד את הדו"ח שלי.
יצרתי קשר עם יצרני החיסון, כדי לוודא שאכן אחוזי המוות הגבוהים היו כתוצאה מכך שכל בני הבקר לא חוסנו כהלכה. חברת התרופות אישרה שרבע מנה היא חסרת תועלת וזאת קרוב לוודאי הסיבה שהיו אחוזי מוות גבוהים כל כך. התפקיד שלי כולל גם אכיפת החוק וכמובן שהגשתי תלונה למשרד החקלאות שאמון על המשלוחים החיים. נתתי להם את כל הפרטים, השמות של הווטרינרים, מספר ההפלגה וכ'ו וכ'ו
למיטב ידיעתי, לא יותר משיחת טלפון נעשתה בנושא. לפי דעתי, היו צריכים לשלול להם את הרישיון לטפל תרופתית בבע"ח.
היצואן בטח נתן להם בעיטה הגונה בתחת כי במסע שלאחר מכן היה שיפור משמעותי והשרצים אפילו לא הסתכלו לי בעיניים כשלחוסר מזלי יצא לי להיתקל בהם.
למה להקשות על עבודה קשה ממילא?!