top of page

חגיגה בהובלות בסיכון גבוה

מאמר השלישי מסדרת המאמרים החמים עבור SPALSH, דר לין סימפסון, מומחית לחיות משק אוסטרלית, מכבסת בפומבי את הלכלוך על המתרחש במים הסוערים.

אל תאמינו לשקרים, הגודל כן קובע! לבעלי החיים ולי.

לאחר שעשיתי 57 מסעות מאוסטרליה לחצי הכדור הצפוני, עברתי במיצר בס, חציתי את  מפרץ אוסטרליה הגדול והתחמקתי מאי אילו ציקלונים, עדיין אינני מחוסנת לזה. כתוצאה מכך לצערי עדיין הקאתי לא מעט.  בדר"כ זה קרה בספינות שאני מחשיבה כקטנות. אני מתרחקת מכול ספינה שקצרה מ 170 מטר. כן, אני טיילת-ים עלובה למדי. ככול שהספינה קטנה יותר, ההשפעה שיש לים על הווטרינר ועל תנועת ומהירות הספינה גדולה יותר.

אוניות בעלי החיים שונות בתכולת המטען שלהן ומתחילות בכ 1000 ראש בקר ומגיעות עד לכ 20,000 ראש, או המקבילה שלהם בראשי צאן [3000- 120,0000] וכול דבר באמצע.

מחלת ים היא תוצאה של תנועת שערות קטנות עמוק בתוך האנטומיה של האוזן. לא כול האנשים מושפעים ממנה באותה מידה. לדעתי, ראיתי את אותה תופעה בקרב בעלי החיים בתנאי מזג אוויר קשים במים סוערים עמוקים

כשאני חולה במחלת הים, אני חסרת חיים, עצבנית ולא רוצה לאכול או לשתות, ורק רוצה לשכב לרטון. התנהגות בעלי החיים שנמצאים על האוניות האלו זהה באחוזים להתנהגות האדם. ואז, הים נרגע וכול הסימפטומים נעלמים, שום מחלה לא נראית לעין וגם הרגשת בעלי החיים משתפרת כמו גם הרגשתי.

נדנודי האוניה, הטלטולים מצד לצד והקפיצות בעת סערה יכולים גם להוביל לחבלות חמורות ברגליים ולפציעות בגלל פני שטח קשים בסיפונים.

אין לי ספק שבעלי חיים סובלים ממחלת הים.

אוניות גדולות דומות למגרש חניה צף רב קומות והתנועה המופחתת עקב הים מעניקה לבעלי החיים שעליה יותר רווחה. באוניות קטנות- פחות.

ברור שתנאי הים יכולים להיות יפים כגלויה או מפחידים.

בים שקט הדברים מתנהלים בדר"כ כמצופה, והדברים הקשים והלא צפויים יכולים להיות מאתגרים.

 

הייתי עדה למקרים בהם הסיפונים היו מכוסים בחרא בגובה של כ 35 סמ שנשטף בין לילה על ידי כמה גלים יחד עם בעלי חיים שנשטפו עמם, בעוד אחרים סבלו מפציעות כגון שבירת רגליים וצוואר שלאחר שהתנגשו במעקים.

במקרים אחרים, הטלטולים והתנדנדויות מנעו את ניקוי הסיפונים למטה וגרמו לחיים להיות עוד יותר קשים לכול מי שניסה לנקות ולנקז את הסיפונים.

פעם באוקינוס הדרומי הגדול, איפשהו בין אנטרקטיקה לאוסטרליה, כבש נסחף ע"י אחד מהגלים המקפיאים והסוערים כמה קומות מעל הסיפון המרכזי, נזרק על אחד ממסמרי השער, נקרע מעצם החזה עד אמצע הירך, ונחת לרגליי כשהקרביים והכבד שלו נשפכים על המגפיים שלי עד למעבר. שיספתי את גרונו תוך עשר שניות. גם אחרים נפגעו מהגלים הסוערים בסיפונים העליונים והושלכו סביב כמו בובות סמרטוטים. אלפי כבשים נמחצו ונחנקו ע"י אחיהם ומאות מתו מהיפותרמיה תוך שעות ספורות. היפותרמיה היא האויב התרמי [שקשור בחום] הקבוע שלנו במשלוחים חיים רבים.
תוך דקות אחד מחברי הצוות שעובד איתנו פיזר את הכבשים כשהכבש הזה שמעיו היו בחוץ הגיע מהמקום בו הוא נזרק למעבר לפני. גם הוא נפגע ע"י אותו מסמר שהוצאתי מהכבש שהיה מת עכשיו. כול קרביו נקרעו מעצם החזה עד לירך. הם הגנו על מעיו מלצאת החוצה כמו הכבש ההוא, אבל הוא נלקח חסר הכרה באלונקה מאולתרת שנעשתה משוקת מרוקנת. הייתי אז חדשה בחברה והם לא איפשרו לי לטפל בו. לא ניתנה לו שום עזרה רפואית נוספת. מאז לא ראיתי אותו שוב, וכששאלתי עליו אנשים הפנו את מבטם.

לא ניתן לעשות מאומה בנוגע לחום או לגלים סוערים. הם חלק מהסכנה הטמונה במשלוחים. אבל לעומת זאת, כן ניתן להשפיע על הסטנדרטים של התחזוקה.

AMSA Australian Maritime Safety Authority רשות לבטיחות הימית האוסטרלית מאוד נוקשה עם ספינות הסוחרות עם אוסטרליה. אם ספינה נדחית היא לא יכולה להעמיס בעלי חיים אוסטרלים. ספינות אלו או שהולכות לגריסה או שלרוע המזל חלקן מתחילות לסחור מארצות שאין להם תיקני בטיחות מחמירים. ראיתי כמה אוניות מפוקפקות בנמלים זרים שהייתי אסירת תודה שלא הפלגתי בהן.
אחת מהאוניות האלו הייתה "דני אפ 2".  בסופו של דבר היא לא עברה את ביקורת הבטיחות האוסטרלית ולא קיבלה חידוש הרישיון האוסטרלי להובלת בעלי חיים. במקום ללכת "למגרש גרוטאות" כמצופה, היא החלה לסחור בדרום אמריקה. באופן טרגי ב 2009 בדרכה מלבנון המנועים איבדו כוח במים הכבדים והיא התהפכה וטבעה.
חד עם האוניה טבעו כמחצית מ 83 אנשי הצוות, כולל חבר יקר שלי, גאקי בקט. הוא היה אחד מאנשים המדהימים שאי פעם יצא לי להפליג איתם. קרוב ל 18,000 עגלים ו 10,000 כבשים טבעו הטרגדיה הזאת, וגופותיהן הפריעו למאמצים לחלץ את אנשי הצוות.

תקנון בטיחות חזק בינלאומי כמו התקנון האוסטרלי יכול לעזור למנע הישנות טרגדיות כאלו.

bottom of page