כאשר יוצאים העגלים ממשקי המוצא באוסטרליה או אחת ממדינות אירופה, הם ימצאו את עצמם שוב ושוב, במעברים מהמכלאות השונות למשאיות וחוזר חלילה, חווים קבוצות חברתיות חדשות, בהם יצטרכו להלחם על מקומם החברתי, עם עשרות ומאות עגלים כמותם, אשר בשלב זה כבר נמצאים בשלב מתקדם של עקה. במהלך המסע הראשוני, במשאיות, מועמסים העגלים בצפיפות גבוהה למטרות חיסכון וכן על מנת לייצב זה את זה במהלך הנסיעה. הנסיעות ממשקי היעד לכיוון נמלי המוצא עלולים לקחת שעות רבות ואף ימים. לעיתים, אך לא תמיד, יקבלו בעלי החיים אוכל ושתייה במשורה, אך בשל הצפיפות הגבוהה במשאית לא כולם יוכלו להגיע אליהם, וכך יעברו מסעות של ימים ללא אוכל ומים. הרעב והצמא הממושכים גורמים למתחים בין העגלים הצעירים אשר עלולים להתפתח לריבים.

בשלב זה יועברו העגלים מעשרות ואף ממאות משקים שונים לתחנות מעבר אשר משמשות כמעין הסגרים, טרם עלייתם לאניות. גם בנקודה זו יצטרכו במספר ימים מועט לבסס את מעמדם החברתי. לכל אורך הזמן בהם לכודים העגלים במשאיות, הם חשופים לפגעי מזג האויר. המסעות מתבצעים בכל מזג אויר, אם זה בחורפים הקפואים של אירופה ואם זה בימי הקיץ הלוהטים של אוסטרליה.

 

עם המעבר לאניה, השלב בו לרוב ישהו את פרק הזמן הארוך ביותר במסעם, לצד מארג חברתי חדש לו יצטרכו להתרגל, מואבסים העגלים במי ים מותפלים ובכמויות מזון נמוכות, המספקות רק 70% מהתצרוכת היומית. גם באניות קיימת צפיפות רבה ומחישובים שערכנו בעבר וכן מדו"חות רשמיים עולה כי במסעות רבים מוקצים לעגלים בממוצע רק 100ס"מ רבועים. בשל הצפיפות הקשה, נאלצים העגלים להתבוסס בצרכיהם ובצרכי חבריהם לאורך כל המסע. בנוסף מתקשים העגלים להגיע למזון והמים בתנאים אלו.