המשלוחים החיים – לכודים בלב ים
מה קורה כשבעלי החיים מנסים לברוח? ד"ר ליין סימפסון מסבירה.
תוציאו אותי מפה!
זה לחלוטין התחושה של חברי הצוות כשמפליגים מהנמל אחרי שטענו את הספינה – פשוט "זרקו לנו חבל" ותוציאו אותנו מכאן. זאת אותה תחושה גם בכל פעם כשמסתיים לנו החוזה, קצר או ארוך להחריד.
מתסכל בעיקר במהלך המסע זה בעלי החיים שמתגלים לכודים, לא רק בספינה בלב הים אלא ממש תקועים בתוך התיחום שלהם. כבר ראיתי ראשים, רגליים, כפות רגליים ולעיתים כל הגוף גם לכודים בתוך ה"בית" המשונע שלהם שממש לא טבעי ובטח לא טבעי להם.
כמובן שבעלי חיים נלכדים גם על היבשה, מלכודות טבעיות כמו ואדיות, ביצות, מפלות סלעים, עצים קורסים ועוד. כמו כן, יש את חלקו של האדם כמו גידור, חוטי טייל, מייכלים תת קרקעיים ותכנון גרוע של הובלה ממקום למקום.
ביבשה, אם התגלה בזמן, לעיתים קרובות אתה יכול להשיג את כל הציוד הנדרש בכדי לשחרר את החיות האלה. בים, אנחנו לא יכולים לקרוא לעזרה, אנחנו בכוחות עצמנו.
כשהוסמכתי להיות ווטרינרית של בני בקר חשבתי לעצמי שיהיו לי את הכלים הרגילים: תרופות, כלי ניתוח, החבל המשונה, גלגלת ותאמינו או לא אבל בד"כ אנחנו מחזיקים בקבוק יין ריק המשמש בעת צניחת רחם (אני בטוחה שהחקלאים שמבחינים בבקבוק בטוחים שיש לנו בעיות שתייה), מחטאים, מגבות וכדומה.
אחרי כמה מסעות בים הבנתי שאני צריכה להרחיב את ארגז הכלים שלי, בהרבה. כדי שיכלול הרבה יותר מהחבל, שאקל חזק במיוחד,(או מנוף אם אפשרי), מסור גינון, גרזן, ג'ק של רכב, רובה, הרבה סכינים, אם אני צריכה אז לפיד שמונע בגז ו/או רתך עם ניסיון באינסטלציה.
איך חלק מבעלי החיים בים מגיעים למצבים המסוכנים האלה אני עדיין תוהה.
אני חושדת ששעמום וסקרנות כמו שרואים מטה זאת נקודת הפתיחה.
השור הזה מנסה להגיע למגלשה שמובילה מספוא, "עוגייה" מתוקה.
לעומת זאת לא תמיד זה מסתיים בהצפה של כדורים – תגמול על התנהגות חוצפנית.
לעיתים קרובות זה מסתכם בפרק זמן של מבוכה/לחץ של השור, כדוגמת הבחור הקטן שלמטה שנדרש רוגע, הגנה על הפנים ומסור חשמלי כדי לשחרר אותו.
בדרך כלל אנחנו מצליחים לשחרר אותם בלי לנקוט באמצעים דרסטיים, אבל מידי פעם התנהגותן של החיות והנפיחות שבאה אח"כ משמע שאנחנו לא יכולים להשיב לאחור את "ההרפתקה" שלהן. אם ה"הרפתקה" מסתיימת בפציעה חמורה היו מקרים שהסתיימו בכך שהייתי צריכה לירות בחיה, לבתר אותה לחתיכות כדי להעביר אותה מבטן האוניה לסיפון העליון – ולהאכיל את הדגים.
אני אסירת תודה שעם קצת יצירתיות, עם הריסון הכימיקלי המתאים, גידופים וניבולי פה בשוטף ומספיק כוח שריר אנחנו בד"כ מצליחים לשחרר אותם.
השור שבתמונת פתיח, לא היה כזה בר מזל; הוא נתקע ומת כתוצאה מהתנפחות בעקבות הסיטואציה אליה נקלע לפני שהבחינו בו. חבריו למכלאה צפו בו בשעה שמת. בע"ח כמוהו לעיתים קרובות נמצאו תקועים בין מעקים, בד"כ אנחנו מצליחים פשוט להחליק ג'ק של מכונית בין המעקים ולהתפלל שנצליח להרחיב את המעקים מספיק כדי לשחרר את השור ולעלות על העצבים של הרתך המסכן שצריך לתקן את הפירצה במסע בדרך חזרה.
היה מסע אחד שבו היו עזים פראיות עם קרניים ארוכות, מצאתי כל כך הרבה עזים שנתקעו עם הקרניים שלהן כשניסו להגיע לשקתות שהתחלתי להסתובב עם מסור גינון לכל מקום שהלכתי אליו.
ברגע שניסרתי קרן אחת הן השתחררו במהרה – אם הן לא נחנקו או טבעו בעמדת השתייה לפני שמצאתי אותן.
פעם מנהל עבודה אחד שאל אותי אם הזזתי את ה"חולני" שהוא הוציא מהמכלאה והשאיר אותו במסדרון בזמן שהוא הלך לארגן ולהקים בית חולים. שלילי, לא ראיתי אותו. ברהמן (Brahman , שם של זן) נפקד. אף אחד לא הצליח למצוא אותו ולבסוף הנחנו שאחד מחברי הצוות חשב שהוא נמלט איכשהו מהמכלאה ופשוט החזיר אותו בחזרה.
יומיים אחרי במהלך הסיבובים שלי תפס אותי חבר צוות נרעש שבקושי דיבר אנגלית. בעיה גדולה דוקטור! בעיה גדולה, בואי!!!!!
אוקיי, עקבתי אחריו בריצה קלה.
גם לא במיליון שנים לא ציפית לראות שור בכזאת זווית.
לספינות יש יציאות חירום ברוב הסיפונים כמין סולם אנכי, נקודות גישה קטנטנות בגומחות. בקומות מסורגות הסולם הוא מאוזן ככה שאם אתה מחליק אתה רק מפספס קורה אחת ואז אתה פשוט זז הצידה ולוקח את הקורה הבאה. המרווח לטפס היה בערך בגודל של חבית 44 גלונים.
איכשהו השור החסר נפל ונתקע בסולם יציאת חירום אנכי כזה. הוא היה הפוך; כל מה שיכולנו לראות זה את הפרסות של ארבעת הרגליים שלו,קצה הזנב שלו והפרצוף ההפוך שלו, תקוע במסגרת ומונע ממנו להתדרדר לסיפון הבא. הוא כבר התדרדר 2 סיפונים. מהמקום שאנחנו עמדנו בו בסיפון מתחת הגוף שלו נראה כמו הבטן של דב שמן ושעיר שמציצה מחולצת בטן.
חבלים, הרבה אנשים, שאקל מסיבי, ואיכשהו לבסוף הצלחנו לשחרר אותו. ואיך שהוא השתחרר הוא רצה לרצוח את כולנו, הוא היה עצבני כהוגן.
זה ייחודי, בד"כ הם פשוט נופלים לחור ניקוז או נתקעים בשיפוליי השער שנשכח פתוח מעייפות או בכוונה נשאר פתוח, המקרים האלה פשוטים, מסתכמים בפציעות קלות, שקל מאוד לטפל בהן. תראו בתמונה למטה.
יום אחד ראיתי ראש שוכב לו במסדרון. חשבתי שזה היה עוד אחד מ"המזכרות" עבורי. הלכתי לבדוק את תג האוזן בעבור רישומי התמותה שלי,רק כדי שהראש יביט עלי ויתחיל להיאבק. עגלה התהפכה ונפלה לתוך חור במשאבת השפכים של הספינה, רק הראש שלה מעל קו הטינופת.חבלים, שאקל, הרבה אנשים והיא חולצה.
איילים בד"כ מסבכים את הקרניים שלהם במעקים, הלדרמן הישן והטוב שלי חתך לחופשי הרבה איילים. יחד עם זאת מי שהוא לא הצליח לשחרר היו כבשים שהיו תקועות בתוך צינור מתכת ברוחב של 30 ס"מ של מערכת הניקוז בין הסיפונים. במהלך הסיבובים שלי הבחנתי בצמר בולט החוצה מתוך פרצה בגודל של 6 אינצ'ים בריצפה, הלכתי להוציא אותו כדי שלא יפריע למערכת הניקוז והצמר יבב. מה לעזאזל? משכתי את הצמר שוב והוא שוב יבב, הצלחתי (בקושי רב) למשוך החוצה כבשה בחיים! ואז את השנייה! ואז את השלישית. שום שמץ של מושג כמה זמן הן היו תקועות ככה כמו כדורי טניס בתעלה. הייתי בשוק שהן היו בחיים וכל הפתחי ניקוז הוחלפו או תוקנו עד למסע הבא.
מלכודת המוות הכי ביזארית שהראו לי עד כה הייתה במהלך ביקור בחדר של המהנדסים באחד הימים. במהלך השהייה שלי בחדר אחד המהנדסים הצביע מעלה אל מין תעלה בקיר.
"את מצליחה לראות את 2 הגושים השחורים מלופפים סביב מסגרת הברזל?" – הוא הצביע.
כן אוקי, מה לגביהם?
"אלה 2 קופים מתים, הם הועלו לסיפון כמטען מדרום אפריקה כבר לפני זמן מה, נמלטו מהמכלאה שלהם וטיפסו שם ללמעלה, סירבו לרדת למטה ואז מתו".
מה לעזאזל?!
זה לא המקום הכי נגיש וייתכן שהגופות המיובשות, הקרושות והמבאישות שלהם עדיין נמצאות שם.